החלטה בתיק בר"ע 96/08

1.         בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בעפולה (כב' השופט י. אברהם), אשר דחתה בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, שהוגשה על ידי המבקשת.

2.         יחד עם בקשת רשות הערעור, עותרת המבקשת ליתן צו מניעה זמני דחוף במעמד צד אחד, שעניינו עיכוב ביצוע גזר דין שניתן כנגדה בהליך פלילי, ואשר במסגרתו הוטל עליה מאסר בפועל.

3.         לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, שוכנעתי כי דינה להדחות, ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.

          הבקשה ארוכה, מפורטת ונתמכת במסמכים רבים, ועיקריה בתמצית כדלקמן:

א.    המבקשת הינה עורכת דין במקצועה.

ב.         ביום 07/09/05 הוגש כנגד המבקשת כתב אישום (פ' 5093/05, שלום ת"א) אשר ייחס לה ביצוע עבירות של גניבה בידי מורשה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

ג.          המבקשת הודתה במיוחס לה בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, וביום 30/04/06 (לפני למעלה משנתיים) נגזר דינה בבית המשפט השלום בת"א.

ד.         על גזר הדין הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, ולאחר תיקון הודעת הערעור, הועמד ערעורה גם כנגד הכרעת הדין, ובפרט באשר לבקשתה לחזור בה מהודאה, נוכח פגמים שנפלו,לטענתה, בהסדר הטיעון.

הערעור נדחה.

           ה.      בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה אף היא ביום 02/04/08, בהחלטתו של כב' השופט א.א. לוי, (רע"פ 2789/08) אשר קבע, בין היתר, בהתייחסו להסדר הטיעון

"חזרת נאשם מהודייתו מוסדרת בסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, הקובע: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". ההלכה הפסוקה קבעה כי סעד מסוג זה יינתן לנאשם מקום שמאובחן פגם ברצונו החופשי או בהבנתו את משמעות הודייתו. יישומה של הלכה זו בעניינה של המבקשת נבחן בידי מספר מותבים, והכל השתכנעו כי הודיית המבקשת בפני הערכאה הדיונית היתה כנה ואמיתית. בנסיבות אלו לא מצאתי כי עניינה של המבקשת מצדיק ליבון בפני ערכאה נוספת, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה".

ו.          ביום 22/05/08 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט השלום בעפולה, במסגרתה עתרה למתן צו הצהרתי בדבר בטלות הסדר הטיעון שהושג עימה בהליך הפלילי, יחד עם בקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, אשר יעכב ביצועו של גזר הדין.

ז.          בית המשפט קמא דחה את הבקשה בהעדר סמכות, בקובעו כי למעשה מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע גזר דין.

4.         לאחר שבחנתי טענותיה של המבקשת, שוכנעתי כי אין באפשרותי להענות לבקשת רשות הערעור, אשר איננה מגלה על פניה נימוק המצדיק קבלת הבקשה.

            מדובר בפסק דין פלילי חלוט, שגזר הדין בו ניתן לפני למעלה משנתיים.

5.         בבקשה טענה המבקשת, כי בפני בית המשפט העליון תלוי ועומד הליך של בקשה למשפט חוזר, העתק מבקשתה צורף, אך היא לא טרחה לציין, לא בבקשה ולא בתצהיר התומך בה, כי בקשתה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בבקשה למשפט חוזר נדחתה כבר ביום 07/05/08, תוך שבית המשפט העליון דן ובוחן את טענותיה כנגד תוקפה של עסקת הטיעון, וסיכויי קבלתן.

הטענה כי מדובר בהליך מקביל, שאין שום קשר בינו לבין ההליך האזרחי, הינה בלשון המעטה, לא ברורה.

ככל שמדובר בהליך נפרד שאיננו קשור למיצוי ההליך הפלילי, לא היתה כל סיבה כי המבקשת תגיש את התביעה ואת הבקשה ימים ספורים לפני תחילת מועד ריצוי עונשה.

6.       בהחלטתו של בית המשפט העליו מיום 07/05/08 נאמר: